ארקיע לאילת
הפעם הראשונה שבה הייתי אמור להגיע לרקיע השביעי הייתה הפעם הראשונה שבה הייתי אמור לטוס. הייתה זו טיסת ארקיע לאילת. הכול היה מוכן. הכול היה ארוז. אבא עליו השלום אמר שהזמן קצר ועלינו לזוז. התרגשתי. הפועל הזה הוא לשון צמצום והמעטה – רעדתי מהתרגשות. ומפחד. הציפייה לטיסה נמהלה בחרדה ממנה. זה בזה התגוששו בי הרגשות הסותרים. והמחוגים זזו.
ההורים לא חסכו מילים כאשר תיארו באוזניי, אוזני ילד קטן וסקרן, את החוויה הצפויה בטיסה. אני זוכר את המלים מעוף הציפור, בין שמים לארץ ולא תרגיש בכלל איך הזמן יעבור ושאר ביטויים הקשורים בטיסה בכלל ובטיסה קצרה בפרט. נראה כי במשפט האחרון ("לא תרגיש בכלל איך יעבור לך הזמן") היה ניסיון להרגיע את החרדה שלי מהטיסה, אשר אף שלא הבעתי אותה במילים הם, בחושיהם ההוריים, זיהו אותה ללא קושי.
הפסקה קצרה לכמה עובדות
רצוי ומעודד לדעת: חברת ארקיע מפעילה אתר אינטרנט המאפשר הזמנת טיסות (סדירות ושכר) ומלונות ומבצעים שונים שבהם קשורים השניים במחירים מוזלים. באמצעות מטוסי ATR -72 ובואינג 757 היא מטיסה נוסעים לאילת. רצוי אף יותר להימנות עם חברי מועדון הלקוחות היוקרתי של ארקיע – ארקיע קלאב, המזכה במעמד של לקוח מועדף ובשורה של הנחות ומבצעים, ייחודיים ובלעדיים, מאפשר צבירת נקודות (שאף הן מזכות בהנחות) ומאפשרת לכם להתעדכן על מבצעים ודילים של הדקה ה – 90 ועוד.
על כבש מטוס ארקיע לאילת
חרקתי שיניים ונשכתי שפתיים אבל עשיתי זאת בפה סגור.האדמתי והחוורתי לסירוגין. הזעתי ורעדתי. אימא, אחות בהכשרתה המקצועית ואחות רחמנייה לפי מזגה קבעה נחרצות כי אני לוקה בתסמונת טרום-טיסה טיפוסית. לא הבנתי מלה מהאבחנה הקלינית שלה אבל לא חלקתי עליה. עליתי למטוס בעיניים עצומות. עד היום אני זוכר את גערותיו של אבא, זכר צדיק לברכה, על אחותי, תיבדל לחיים ארוכים ומלאי טיסות מהנות, אשר גיחכה על אחיה הקטן ולעגה לו. גם כשהתיישבתי במטוס לא העזתי לפקוח עיניים. כשהמטוס הבעיר מנועים והרעש של או-טו-טו ממריאים החריש את לבי לא פחות מאשר את אוזניי, עצמתי את עיניי העצומות בלאו הכי ביתר שאת. חשתי כי סוף העולם הגיע ואז...
רגע המפנה המיוחל
הסיוט הפך לחלום מתוק. המטוס המריא. היינו באוויר. מאחר שלא היה לי יותר מקום בכלוב-הפחד שבו הייתי כלוא, פקחתי את עיניי וחשתי כציפור. הנוף שנשקף מהחלון, בעוד העיר הולכת ומתמעטת וכל מה שבה הופך לפירורי-דברים, היה מרהיב. לעולם לא אשכח אותו. זה היה מבחן הבגרות האמתי שלי שהקדים את זמנו, כלומר – את זמני. לעולם אהיה חייב לחברת ארקיע את מעט אומץ הלב שניחנתי בו. האמת היא שאת המהפך שהתחולל בי חוללתי בעצמי אבל תרשו לי, בבקשה, לשמור את סודו לעצמי. אולי יום יבוא ואגלה אותו, אבל כאן ועכשיו אריע ואחמיא לחברת ארקיע.
נ.ב. הטיסה מאילת צפונה הייתה רגועה ושלווה. את כולה עברתי בעיניים פקוחות. ומאז, בכל פעם כאשר אני נשאל על אודות חוויות מכוננות בחיי אני חוזר על שלוש מלים ששינו את חיי – טיסת ארקיע לאילת.